<h1>ארחות חיים הלכ' חמץ ומצה סימנים ע"ח—ע"ט</h1>
<h2>דף יג.</h2>
י"ד שחל להיו' בשבת בודקין את החמץ לאור הנר אור לי"ג ועושין כל ענין ביעו' חמץ כמו שבאור לארבעה עשר ובשבת אוכל סעודתו ומאכיל לכל מי שירצה עד ארבע שעות ואח"כ מבער הכל ומבטל. וכתב הרמב"ם ז"ל ואם נשאר מן החמץ ביום השבת אחר ד' שעות מבטלו וכופה עליו הכלי עד מוצאי י"ט האחרון ומבערו. וי"א כי מה שאז"ל מבערין את הכל מלפני השבת ומשיירין ב' סעודות בתרומה לחוד קאמר לפי שאין לה אוכלים אמרו דלא משייר אלא מזון ב' סעודות אבל חולין שיש לו אוכלין הרבה לא חששו לבער עד השבת לפי שאין שם קלקול אם שייר יותר מב' סעודות כדי לאכול ולהאכיל למי שירצה וכן דעת הראב"ד ז"ל וכן עמא דבר. אך הר"ש והר"ז ז"ל הצריכו לבער הכל מלבד שיעור ב' סעודות ושירי פתיתין שנשתיירו לפניו מבטלן בלבו בשבת והג' ז"ל ר' האיי כתב מנהגא דחזי לנא דאין מבשלין דייסא ולא כל דבר שצריך לכלי שמבשלין בו הדחה בי"ד שחל להיות בשבת וכן אין עושין פת צנומה בקערה מכיון שצריך להדיחו ומלשון התוספתא משמע דאינו משייר כלום בשבת דקתני ר' מאיר אופה מצה ליל שבת ומחרת ובודאי מצה משומרת לא אכיל. ויש מוכיחין מזה שאומר ומשיירין מזון ב' סעודות שסעודה שלישית שאדם חייב בשבת די לו במיני תרגימא אחר שלא צוה לשייר מזון ג' סעודו' ויש דוחין זאת הראיה ואומר דודאי צריך לקבוע שלשתן על לחם משנה ויין לקדוש והכא לא אפשר מכמה טעמים כאחד שאי אפשר לו לאכול אחר ד' שעות ואם יאכלם קודם ד' שעות יש לחוש שמא ימשך אחר מאכלו הילכך לא אפשר והר"פ ז"ל כתב נהגו העולם לעשות סעודה ג' של י"ד בפירות ואינו יוצא באותה של שחרית ובשאר שבתות צריך לעשו' סעודה ג' אחר מנחה גדולה ולא להפסיק בסעודת שחרית אבל בסעודת שבת שחל י"ד בניסן עושין אותה קודם מנחה גדולה כדי שיאכל מצה לתאבון. ור"ת היה רגיל לעשות מצה עשירה שנילושה בבצים כשחל י"ד בניסן להיות בשבת כדי לעשות בה סעודה שלישית. ואיזו היא מצה עשירה שמותר' שנילושה ביין או שמן או דבש או בצים בלי מים כלל ואם יש מים קדמי ומחמצי. והריא"ף והראמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל מתירין אפי' עם מים כאשר כתבנו ומה שאומר האוכל מצה בע"פ כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו הנ"מ מצה הראויה לצאת בה ערב הפסח אך מצה עשירה יכול לאכול וכן דעת הר"י מקור' ז"ל ושמעתי כי גם בלא שבת היה אוכל ר"ת מצה עשירה בע"פ כשהיה רוחץ גופו בחמין אבל הר"מ נ"ע אינו רוצה ללושה בבצים לפי ששאלו אל הר"ש ז"ל עיסה שנילושה במי ביצים אם יכולים לאכלה בפסח ולא אמר לא איסור ולא היתר איסור לא אמר מפני שמי פירות אין מחמיצין והיתר לא אמר מפני שנופח במי בצים לכך אומר הר"ם נ"ע שטוב לסחוט תפוחים או אגוזים וללוש אותן במימיהן וכן היה רגיל לעשות והוא היה רגיל כשחל י"ד להיות בשבת לאכול סעודה ג' על שלחנו בבקר ולערב אוכל פירות כי שמא לא יצא כשאוכל סעודה ג' בבקר קודם מנחה גדולה לפר"ת שפי' סעודה ג' אינה עד לאחר מנחה וכן נרא' דעת הרמב"ם ז"ל.
<h2>דף מט.</h2>
י"ד שחל להיו' בשבת בודקין את החמץ לאור הנר אור לי"ג ועושין כל ענין ביעו' חמץ כמו שבאור לארבעה עשר ובשבת אוכל סעודתו ומאכיל לכל מי שירצה עד ארבע שעות ואח"כ מבער הכל ומבטל. וכתב הרמב"ם ז"ל ואם נשאר מן החמץ ביום השבת אחר ד' שעות מבטלו וכופה עליו הכלי עד מוצאי י"ט האחרון ומבערו. וי"א כי מה שאז"ל מבערין את הכל מלפני השבת ומשיירין ב' סעודות בתרומה לחוד קאמר לפי שאין לה אוכלים אמרו דלא משייר אלא מזון ב' סעודות אבל חולין שיש לו אוכלין הרבה לא חששו לבער עד השבת לפי שאין שם קלקול אם שייר יותר מב' סעודות כדי לאכול ולהאכיל למי שירצה וכן דעת הראב"ד ז"ל וכן עמא דבר. אך הר"ש והר"ז ז"ל הצריכו לבער הכל מלבד שיעור ב' סעודות ושירי פתיתין שנשתיירו לפניו מבטלן בלבו בשבת והג' ז"ל ר' האיי כתב מנהגא דחזי לנא דאין מבשלין דייסא ולא כל דבר שצריך לכלי שמבשלין בו הדחה בי"ד שחל להיות בשבת וכן אין עושין פת צנומה בקערה מכיון שצריך להדיחו ומלשון התוספתא משמע דאינו משייר כלום בשבת דקתני ר' מאיר אופה מצה ליל שבת ומחרת ובודאי מצה משומרת לא אכיל. ויש מוכיחין מזה שאומר ומשיירין מזון ב' סעודות שסעודה שלישית שאדם חייב בשבת די לו במיני תרגימא אחר שלא צוה לשייר מזון ג' סעודו' ויש דוחין זאת הראיה ואומר דודאי צריך לקבוע שלשתן על לחם משנה ויין לקדוש והכא לא אפשר מכמה טעמים כאחד שאי אפשר לו לאכול אחר ד' שעות ואם יאכלם קודם ד' שעות יש לחוש שמא ימשך אחר מאכלו הילכך לא אפשר והר"פ ז"ל כתב נהגו העולם לעשות סעודה ג' של י"ד בפירות ואינו יוצא באותה של שחרית ובשאר שבתות צריך לעשו' סעודה ג' אחר מנחה גדולה ולא להפסיק בסעודת שחרית אבל בסעודת שבת שחל י"ד בניסן עושין אותה קודם מנחה גדולה כדי שיאכל מצה לתאבון. ור"ת היה רגיל לעשות מצה עשירה שנילושה בבצים כשחל י"ד בניסן להיות בשבת כדי לעשות בה סעודה שלישית. ואיזו היא מצה עשירה שמותר' שנילושה ביין או שמן או דבש או בצים בלי מים כלל ואם יש מים קדמי ומחמצי. והריא"ף והראמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל מתירין אפי' עם מים כאשר כתבנו ומה שאומר האוכל מצה בע"פ כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו הנ"מ מצה הראויה לצאת בה ערב הפסח אך מצה עשירה יכול לאכול וכן דעת הר"י מקור' ז"ל ושמעתי כי גם בלא שבת היה אוכל ר"ת מצה עשירה בע"פ כשהיה רוחץ גופו בחמין אבל הר"מ נ"ע אינו רוצה ללושה בבצים לפי ששאלו אל הר"ש ז"ל עיסה שנילושה במי ביצים אם יכולים לאכלה בפסח ולא אמר לא איסור ולא היתר איסור לא אמר מפני שמי פירות אין מחמיצין והיתר לא אמר מפני שנופח במי בצים לכך אומר הר"ם נ"ע שטוב לסחוט תפוחים או אגוזים וללוש אותן במימיהן וכן היה רגיל לעשות והוא היה רגיל כשחל י"ד להיות בשבת לאכול סעודה ג' על שלחנו בבקר ולערב אוכל פירות כי שמא לא יצא כשאוכל סעודה ג' בבקר קודם מנחה גדולה לפר"ת שפי' סעודה ג' אינה עד לאחר מנחה וכן נרא' דעת הרמב"ם ז"ל.
<h2>דף צט:</h2>
י"ד שחל להיו' בשבת בודקין את החמץ לאור הנר אור לי"ג ועושין כל ענין ביעו' חמץ כמו שבאור לארבעה עשר ובשבת אוכל סעודתו ומאכיל לכל מי שירצה עד ארבע שעות ואח"כ מבער הכל ומבטל. וכתב הרמב"ם ז"ל ואם נשאר מן החמץ ביום השבת אחר ד' שעות מבטלו וכופה עליו הכלי עד מוצאי י"ט האחרון ומבערו. וי"א כי מה שאז"ל מבערין את הכל מלפני השבת ומשיירין ב' סעודות בתרומה לחוד קאמר לפי שאין לה אוכלים אמרו דלא משייר אלא מזון ב' סעודות אבל חולין שיש לו אוכלין הרבה לא חששו לבער עד השבת לפי שאין שם קלקול אם שייר יותר מב' סעודות כדי לאכול ולהאכיל למי שירצה וכן דעת הראב"ד ז"ל וכן עמא דבר. אך הר"ש והר"ז ז"ל הצריכו לבער הכל מלבד שיעור ב' סעודות ושירי פתיתין שנשתיירו לפניו מבטלן בלבו בשבת והג' ז"ל ר' האיי כתב מנהגא דחזי לנא דאין מבשלין דייסא ולא כל דבר שצריך לכלי שמבשלין בו הדחה בי"ד שחל להיות בשבת וכן אין עושין פת צנומה בקערה מכיון שצריך להדיחו ומלשון התוספתא משמע דאינו משייר כלום בשבת דקתני ר' מאיר אופה מצה ליל שבת ומחרת ובודאי מצה משומרת לא אכיל. ויש מוכיחין מזה שאומר ומשיירין מזון ב' סעודות שסעודה שלישית שאדם חייב בשבת די לו במיני תרגימא אחר שלא צוה לשייר מזון ג' סעודו' ויש דוחין זאת הראיה ואומר דודאי צריך לקבוע שלשתן על לחם משנה ויין לקדוש והכא לא אפשר מכמה טעמים כאחד שאי אפשר לו לאכול אחר ד' שעות ואם יאכלם קודם ד' שעות יש לחוש שמא ימשך אחר מאכלו הילכך לא אפשר והר"פ ז"ל כתב נהגו העולם לעשות סעודה ג' של י"ד בפירות ואינו יוצא באותה של שחרית ובשאר שבתות צריך לעשו' סעודה ג' אחר מנחה גדולה ולא להפסיק בסעודת שחרית אבל בסעודת שבת שחל י"ד בניסן עושין אותה קודם מנחה גדולה כדי שיאכל מצה לתאבון. ור"ת היה רגיל לעשות מצה עשירה שנילושה בבצים כשחל י"ד בניסן להיות בשבת כדי לעשות בה סעודה שלישית. ואיזו היא מצה עשירה שמותר' שנילושה ביין או שמן או דבש או בצים בלי מים כלל ואם יש מים קדמי ומחמצי. והריא"ף והראמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל מתירין אפי' עם מים כאשר כתבנו ומה שאומר האוכל מצה בע"פ כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו הנ"מ מצה הראויה לצאת בה ערב הפסח אך מצה עשירה יכול לאכול וכן דעת הר"י מקור' ז"ל ושמעתי כי גם בלא שבת היה אוכל ר"ת מצה עשירה בע"פ כשהיה רוחץ גופו בחמין אבל הר"מ נ"ע אינו רוצה ללושה בבצים לפי ששאלו אל הר"ש ז"ל עיסה שנילושה במי ביצים אם יכולים לאכלה בפסח ולא אמר לא איסור ולא היתר איסור לא אמר מפני שמי פירות אין מחמיצין והיתר לא אמר מפני שנופח במי בצים לכך אומר הר"ם נ"ע שטוב לסחוט תפוחים או אגוזים וללוש אותן במימיהן וכן היה רגיל לעשות והוא היה רגיל כשחל י"ד להיות בשבת לאכול סעודה ג' על שלחנו בבקר ולערב אוכל פירות כי שמא לא יצא כשאוכל סעודה ג' בבקר קודם מנחה גדולה לפר"ת שפי' סעודה ג' אינה עד לאחר מנחה וכן נרא' דעת הרמב"ם ז"ל.
